נוריה דינה לוזינסקי

נוריה דינה לוזינסקי

כשהייתי בת 5.5 נכנסתי בפעם הראשונה לגן חובה ברעננה ולא ידעתי מילה בעברית.
הייתי לבושה אחרת מכולם.
עליתי לארץ מלטביה.
ילדה קטנטנה מאד כריזמתית, שלא נאמר שתלטנית, שלא ידעה מילה בעברית,
הרגשתי שונה, חריגה ונלעגת.
כדי שלא יראו עלי כמה אני חוששת- כל הזמן חייכתי.
באופן קבוע היה לי חיוך כלפי חוץ והחזקה של הבטן כלפי פנים.
שלא יראו את חוסר הביטחון שלי,
שלא יראו את זה שאני מרגישה לא שייכת, קטנה, שונה ומתביישת בכל זה.
רק שלא יראו.
וככה היה פער מאד גדול בין מה שהרגשתי לבין מה שהחצנתי.
אני נוריה דינה לוזינסקי, אני שחקנית ומאמנת לנוכחות אותנטית בוידאו ובחיים עצמם,
ואני מומחית בלחוות את "תסמונת המתחזה" על בשרי.
שלא תטעו בבקשה- אני עד היום חווה אותה, אפילו ממש בעת כתיבת שורות אלה.
אני מזהה אותה, לפעמים נתקעת, עוצרת וממשיכה בדרך.

למדתי משחק בתיכון לאומנויות ע"ש "תלמה ילין" במגמת משחק ובסטודיו "ניסן נתיב" בירושלים.
בגיל 32 קרתה תפנית בחיים שלי.
זכיתי לגלם דמות מאד מיוחדת בסרט "להציל את נטע" שביים ניר ברגמן.
לדמות קראו "דנדן", מישהי שיש לה לקות שכלית התפתחותית ובעיית זיכרון לטווח קצר (קרי פיגור קל), יש לה צליעה ולקות דיבור.
כמה חופש הרגשתי כשהייתי דנדן!
סופסוף יכלתי להיות "המפגרת" שהרגשתי כלכך הרבה שנים.
בזכות הדמות הזאת יכלתי לבטא חלק שהסתרתי כל החיים-
את זה שהרגשתי שונה וחריגה.
במהלך סצינה מאד מיוחדת ומאתגרת, הרגשתי חרדת ביצוע אימתנית.

הייתי על סט, מוקפת עשרות אנשים, לפני סצינה מאד מורכבת שבה אני אמורה לפרוץ בבכי באמצע הסצינה.
לא יכלתי להכנס בוכה לתוך הסצינה, אלא המשמעות של זה, זה שהבכי חייב לקרות באופן טבעי וחי.
זה מאד הלחיץ אותי.

דנדן, מתוך "להציל את נטע".

המצאתי לעצמי תרגיל ויישמתי אותו, ובעזרתו הצלחתי לחצות את חרדת הביצוע ולאפשר לעצמי חופש לבצע את הסצינה באופן מאד חשוף רגשית.
"התאבדתי" על הסצינה הזאת.
הסצינה פה לפניכם.

התוצאה הייתה מרגשת מאד וחיה.

בזכות דנדן והסצינה, יצאתי לחקור מהי "חרדת ביצוע", למה אנשים חווים אותה מול המצלמה ושמעתי שוב ושוב את אותן המילים.
הבנתי שיש ממש סיבה שבגללה כל זה קורה
ובעיקר התחלתי לפתח כלים שונים לעבור דרכה, להיות חופשיים יותר להיות "אנחנו".
בשנים האחרונות אני עובדת בעיקר עם בעלי עסקים ו"אנשים רגישים" בכדי שיוכלו להיות "הם עצמם", להשיל את דמות "הפרזנטור/ית" ולעלות על במת חייהם ולהתבטא בחופשיות.

כבר עבדתי עם עשרות רבות של אנשים, עצמאיים, פוליטיקאים וחברי כנסת, שחקנים…
וכולם כולם עשו פריצת בביטוי שלהם, בוידאו ובחיים עצמם.
שמחה ומרגישה זכות לחקור את הנושא הרגיש הזה, לאפשר לך להתרווח ולהיות עוד קצת "את.ה עצמך".
אני פה לתת לך יד וללכת איתך את הדרך צעד צעד, עד שתרגיש.י בבית בוידאו ובחיים בכלל.
אני מאמינה שכל אחד.ת, גם את.ה, יכול.ה להרגיש בבית בוידאו ולבטא את עצמך בחופשיות ובאופן מלא.
כי הוידאו הוא רק תירוץ.